Author: Amit Schreiber

ביום שלישי אני אהיה בן שלושים. מי היה מאמין. שלושים. איך הזמן רץ.

זה מוזר איך שמייחסים למספרים עגולים משמעות מיוחדת. אפילו כל המחקרים, הקלישאות והמאמרים מתייחסים למספרים עגולים: “רווקה בגיל שלושים”, “החיים מתחילים בארבעים”, גיל הזהב מתחיל בשישים ועוד ועוד. אבל למעשה המספרים העגולים הם תוצאה של בחירה שרירותית בשיטה הדצימלית כדי לספור. אם היינו סופרים הקסדצימלי, דברים היום נראים שונה לגמרי. בטח לא הייתי כותב כלום עד שהייתי בן 20 (שלושים ושתיים דצימלית).

אבל ככה גדלנו וככה מספרים שרירותיים הופכים להיות משמעותיים בחיים שלנו. בלי לשים לב, מחשבות על החיים חודרות לתודעה שלך. אתה מתחיל לחשוב מה אתה עושה בחיים לעומת מה חשבת שתעשה וכל מיני כאלה. למזלי, רוב הזמן ידעתי שאני רוצה לעבוד במחשבים וככה באמת יצא. אמנם חשבתי שעד עכשיו אני אהיה לפחות ראש צוות אבל עכשיו אני לא בטוח כמה אני רוצה משרה ניהולית מסוג middle management שכזו. כמו הרבה ישראלים אחרים יש לי חלומות על “המכה הגדולה” – לפתוח איזה חברה שתעשה משהו חדש שאף אחד אחר לא חשב עליו ולקבל על זה המון כסף. בינתיים אני אפילו לא מצליח למצוא את הזמן או את החשק להקים רעיונות שמתרוצצים לי בראש הרבה זמן.

מבחינת עבודה, בכל אופן, אני די מרוצה. בשנה שחלפה סוף סוף התחלתי לעבוד בחברה קטנה כמו שתמיד רציתי. והמקום שאני עובד בו עכשיו באמת טוב והמוצר שאנחנו מפתחים באמת שווה את המאמץ. עדיין, לעבוד כל כך קשה בשביל מוצר של מישהו אחר זה די מטריד. אני מסכים שבסופו של דבר זה מה ש”שם לי אוכל על הצלחת” אבל הייתי רוצה שזה יהיה משהו שלי.

בשנים האחרונות התחלתי להתאמן. אני מתאמן כבר שנתיים ושלושה חודשים. אפשר להגיד די בבטחה שעברתי את השלב שבו רוב האנשים פורשים, למרות שנראה מה יקרה אחרי שלוש שנים של אימונים (עוד פעם המספרים השרירותיים האלה). אני מאוד מרוצה מהתוצאות. בזמן האחרון קצת פחות, אבל יש תקופות ויש תקופות. ההתמדה חשובה יותר מתוצאות הביניים.

עוד דבר שעשיתי בשנים האחרונות זה להיפטר מכל הידידות שהיו לי. תמיד רציתי לכתוב על קשרי הידידות שהיו לי מאז שהייתי בגיל הטיפש-עשרה, אבל אני אף פעם לא יודע איך להתחיל. בכל אופן, עניין “הידיד הנצחי” נגמר, ונשארו הרבה זכרונות וגם צער על שנים מבוזבזות. אבל לפחות אני לא תקוע שם יותר.

ובנימה אופטימית זו – אל תשכחו להתקשר ולהגיד מזל טוב. לא צריך מתנות. רק לזכור.